לא תמיד חסר לנו עוד ידע,
לפעמים חסרה לנו חוויה אחרת
אנחנו יכולים להבין מה נכון לנו, לדעת שאנחנו צריכים להרפות, לנשום, לזוז יותר או לפחד פחות – ועדיין, ברגע האמת, הגוף מגיב בדרך שהוא מכיר.
לכן העבודה שלי מתחילה במה שקורה עכשיו:
איך אנחנו נושמים, נעים ומרגישים.
איפה יש כאב או מאמץ, ממה אנחנו נמנעים,
ומה קורה לנו כשאנחנו פוגשים קושי?
כשאנחנו עוצרים, מקשיבים ומתבוננים במה שקורה, מתחילות להופיע תובנות אפשרויות חדשות
מה קורה בתהליך?
מפגש – להרגיש מה באמת קורה
לפני שמנסים לשנות, אנחנו לומדים לשים לב. לנשימה, לתנועה, לתחושה, למאמץ ולתגובה שלנו.
לפעמים עצם היכולת לראות ולהרגיש בצורה ברורה יותר כבר משנה את הדרך שבה אנחנו פוגשים את מה שקורה.
הסכמה – פחות להילחם בחוויה
אנחנו רגילים להתרחק מכאב, אי־נוחות, פחד או תחושות שאנחנו לא אוהבים.
הסכמה אינה ויתור או כניעה. היא היכולת להישאר לרגע עם מה שיש, להכיר אותו ולעבוד איתו במקום להגיב אליו מיד מתוך מאבק או הימנעות.
ויסות – לדעת לעבור בין מצבים
המטרה אינה להיות רגועים כל הזמן.
אנחנו צריכים לדעת להתאמץ, להתעורר ולפעול – וגם לדעת להתאושש, להרפות ולחזור לאיזון.
דרך תנועה, נשימה ומפגש מדורג עם אתגר אנחנו מתרגלים את היכולת לעבור בצורה טובה יותר בין לחץ, מאמץ, מנוחה והתאוששות.
מסוגלות – לחוות בגוף: אני יכול להתמודד
יש הבדל בין לדעת שאנחנו מסוגלים לבין לחוות את זה.
כשאנחנו מצליחים לנוע במקום שפחדנו ממנו, להישאר בתוך רגע של אי־נוחות, לנשום בתוך תגובה חזקה או לפגוש תחושה מבלי לברוח ממנה – משהו באמון שלנו בעצמנו משתנה.
הגוף לומד דרך החוויה.
חופש – להגדיל את האפשרויות שלנו
בסופו של דבר, זה הכיוון שמעניין אותי.
יותר חופש בתנועה. יותר אפשרויות מול כאב ומגבלה. יותר גמישות בדרך שבה אנחנו מגיבים ללחץ ולקושי.
לא לבטל את התגובה שלנו, אלא ליצור בתוכה יותר מרחב לבחירה.
כלים שונים, אותה דרך
הכלים שבהם אני עובד שונים מאוד זה מזה, וכל אחד מהם מאפשר לפגוש משהו אחר.
בחשיפה לקור אנחנו פוגשים לחץ ואי־נוחות בצורה ברורה ומיידית, ויכולים לעבוד בזמן אמת עם הנשימה והתגובה שלנו.
בעבודה 1 על 1 בתנועה אנחנו פוגשים כאב, מגבלה או יכולת שאבדה, ומחפשים דרך לבנות מחדש תנועה, ביטחון וחופש.
ביוגה ובתרגול תנועה אנחנו מפתחים לאורך זמן יכולת, תשומת לב, כוח, נשימה והסתגלות.
בריברסינג הנשימה מאפשרת לנו לפגוש תחושות, רגשות ודפוסים שעולים, בלי למהר לעצור או לשנות אותם.
ובמסעות במדבר אנחנו משנים את התנאים עצמם – יוצאים מהשגרה, הולכים, שוהים בטבע ובשקט ומאפשרים לעצמנו לפגוש את מה שעובר עלינו מנקודת מבט אחרת.
הכלי משתנה. העיקרון נשאר: ליצור חוויה שבה אפשר לפגוש את עצמנו ואת מה שקורה לנו בצורה אחרת.
התפקיד שלי בתוך התהליך
אני לא מתחיל מהשאלה "איזו שיטה צריך לעשות”, אלא מהאדם שנמצא מולי.
מנהלים שיחה, אני מקשיב, מסתכל על התנועה, על הנשימה, על היכולת וההקשר, ומתוך הניסיון והכלים שלי מחפש מה נכון לעבוד איתו עכשיו.
לפעמים צריך לחזק. לפעמים להוריד עומס. לפעמים כדאי לפגוש את הקושי בצורה מדורגת,
ולפעמים דווקא לעצור ולתת לגוף ולמערכת להתארגן.
יש חשיבות גם למינון – לא לדחוף יותר ממה שנכון, אבל גם לא להישאר תמיד במקום המוכר והנוח.
התפקיד שלי הוא להחזיק את התהליך, לזהות מה יכול לקדם אותו וליצור תנאים שבהם אפשר לחוות, ללמוד ולהתקדם.
לנוע עם הנהר
אני מחפש דרך שבה אנחנו פחות מנסים לשלוט בדברים, ולהחזיק אותם.
דרך שבה אנחנו מכירים טוב יותר את הגוף והתודעה שלנו, יודעים לעבוד עם מה שקורה לנו ובונים בהדרגה יותר אמון ביכולת שלנו
להתמודד, להסתגל ולהרגיש טוב 🙂
אולי בסופו של דבר זה מה שאני מבקש ליצור בעבודה שלי:
מצב בו נרגיש יותר בבית בתוך הגוף שלנו – ויותר חופשיים בדרך שבה אנחנו פוגשים את החיים.